נהיגה בגיל השלישי ובמצבי חולי: אתגרים, החלטות – ובחירה בחיים נוחים יותר

מקרה ההשראה של אבלין מדיירי נופי השרון

נהיגה היא הרבה יותר מכלי תחבורה – היא מייצגת עצמאות, חופש תנועה, שליטה, ולעיתים גם גאווה. אבל בגיל השלישי, או במצבים רפואיים משתנים, מגיע הרגע שבו צריך לעצור, להסתכל פנימה ולקבל החלטות חשובות: האם להמשיך לנהוג? האם להסתמך על בני משפחה? או אולי – כמו במקרה של אבלין, דיירת נופי השרון – לבחור בפשטות לוותר על הרכב מתוך הבנה שהחיים מסודרים גם בלעדיו.

נהיגה בגיל השלישי – מתי זה נהיה אתגר?

הגוף משתנה עם הגיל. גם אם אנו חשים חזקים ועצמאיים, המציאות הפיזיולוגית משתנה:

• יכולת ראייה נפגעת, במיוחד בשעות החשכה.

• תגובתיות נהיית איטית יותר.

• שמיעה, שמירה על מיקוד ויכולת חלוקה של הקשב – עלולים להיפגע.

• בעיות רפואיות כמו סוכרת, לחץ דם, או נטילת תרופות מסוימות עלולות להשפיע על העירנות או התגובה המהירה בכביש.

מעל הכול – דווקא בגיל השלישי, אנו מפתחים מודעות עצמית גבוהה יותר לסביבה ולסכנות. כלומר, רבים מדיירי הדיור המוגן שממשיכים לנהוג עושים זאת בזהירות רבה – אך גם עם שיקול דעת אמיתי לגבי מתי הגיע הזמן לשים את המפתחות בצד.

סיפור השראה: אבלין בחרה אחרת – ונהנית יותר

אחת הדיירות האהובות בנופי השרון, אבלין, עברה אל הדיור המוגן כשהיא עדיין מחזיקה ברכב פרטי. במשך שנים היא נהגה באופן עצמאי, ביצעה סידורים, פגשה חברים ונהנתה מהחופש. אבל כשנכנסה לדירתה בנופי השרון – היא פתאום עצרה וחשבה: האם היא באמת עוד צריכה את הרכב?

הרי:
🚶 הקניון במרחק הליכה.
🎭 היכל התרבות ממש ליד.
🌊 חוף הים – מספר דקות הליכה.
🚌 תחבורה ציבורית נגישה וזמינה.
🧑‍⚕️ צוות דיור תומך וזמין לכל סיוע.

ולכן, באחת ההחלטות היפות והחכמות שראינו, אבלין העבירה את הרכב כמתנה לנכדה שלה. היא בחרה להעניק מה שיש לה – ולא להתעקש להחזיק ברכב שכבר אינו הכרחי עבורה.

אבלין מספרת:

“פשוט הרגשתי שאני לא צריכה אותו יותר. אני חיה בלב העניינים. יש פה הכול מסביב, ואני נהנית מהשקט ומהזמן שהתפנה לי.”

ההיבט הרגשי – בין עצמאות לויתור

יש להבין: ויתור על נהיגה איננו רק שינוי טכני – הוא שינוי רגשי עמוק. אנשים רבים מרגישים שוויתור על רכב מסמל סוג של אובדן שליטה או ירידה ביכולות. זו טעות נפוצה. דווקא קבלת ההחלטה להפסיק לנהוג כשהזמן נכון – מראה על עוצמה, מודעות, ואחריות כלפי הסביבה.

במקרה של אבלין, היא הפכה את הוויתור להזדמנות – להעביר מתנה עם משמעות, לשחרר התעסקות מיותרת, וליהנות מהחיים שנבנו בדיוק בשביל זה: שיהיה לה כל מה שהיא צריכה – ממש מחוץ לדלת.

דיור מוגן נופי השרון – חיים בלי רכב, בלי ויתורים

אחת הסיבות המרכזיות שבגללן דיירים מרגישים בנוח לוותר על נהיגה – היא המיקום האסטרטגי של נופי השרון:

• ממוקם בקרבת כל השירותים: קניות, רפואה, תרבות, בתי קפה.

• ישנה תחבורה ציבורית נגישה, כולל קווים ישירים מהדיור ואליו.

• הצוות מציע סיוע בהסעות, תיאומים וסידורים לדיירים הזקוקים לכך.

• מתקיימות פעילויות במקום, כך שדיירים לא צריכים לצאת כלל – ועדיין נהנים מתרבות, הרצאות, ספורט, חוגים, קונצרטים ועוד.

במילים אחרות – החיים נוחים כאן גם בלי רכב. לא רק נוחים – אלא גם שקטים, רגועים, חופשיים מדאגות חניה, טיפולים לרכב, ביטוחים, או עמידה בפקקים.

החלטות נכונות עושות את ההבדל

נהיגה בגיל השלישי צריכה להתבסס על שלושה עקרונות:

1. בדיקה רפואית תקופתית: כולל ראייה, שמיעה, שיווי משקל.

2. כנות עצמית: האם אני מרגיש בטוח בנהיגה? האם אני עירני מספיק?

3. סביבה תומכת: האם קיימות לי אלטרנטיבות ראויות?

כאשר כל התנאים האלו מתקיימים – אפשר לקבל החלטה נכונה. לפעמים, כמו במקרה של אבלין – זו החלטה שהופכת להיות מתנה, גם לנכד וגם לעצמה.

לסיכום: לא איבדתי את החופש – רק החלפתי אותו

לסיום, הדוגמה של אבלין מלמדת אותנו שיעור חשוב: חופש הוא לא בהכרח נהיגה. חופש הוא היכולת לבחור נכון את אורח החיים שלך.

כשאתה גר במקום שמכבד אותך, עוטף אותך, ומציע לך את כל השירותים במרחק נגיעה – אתה לא צריך להוכיח כלום לאף אחד. אתה רק צריך לשחרר את היד מההגה – ולהושיט אותה לחיים נינוחים ובטוחים יותר.